פיקוס השקמה

בית גידולן הטבעי של השקמים הוא באפריקה הטרופית המזרחית , מדרום אפריקה ונבימיה עד דרום סודן ועד בכלל.

בכל האזור הנרחב הזה מאובקות השקמים באופן טבעי על ידי הצרעת שלהן ומתפתחות זרעים בשפע, סביבתן העיקרית היא בסוואנות של אפריקה . שם כמות המשקעים היא מעטה בהתחשב בטמפרטורות הגבוהות יחסית .

היות והאקלים האפריקני הוא אקלים סוואנה טיפוסי ובהתאם לכך העצים עמידים באוויר יבש ובחום, ובתנאים קשים אף משירים חלק גדול מעליהם. מאחר והם נהנים ממי קרקע קרובים במשך רוב חודשי השנה , בדרך כלל אין היובש ניכר עליהם , כמו על שיחים ועצים הגדלים בסוואנה. במקום בו אין מי תהום קרובים לפני השטח זקוקים העצים לתוספת של מים , במיוחד בתקופה הראשונה , עד ששורשיהם מגיעים מקור מים כלשהו.

השקמה היא אחד העצים הבולטים והמרשימים בשפלת החוף ובעמקים הפנימיים של ארץ ישראל . עצי קומה, כבדי נוף בעלי כותרת רחבה וגזע עבה ומסוקס השולח קורות עבות ומסועפות לכל עבר.

רוב השקמים שלנו גדלות בחולות החוף ים , לכל אורכה של הארץ. ברצועות עזה ובסביבות אשקלון ואשדוד עצי השקמה מרובים במיוחד. בתל אביב , הבנויה על חולות . בגן מאיר במיוחד ניתן לראות שדרה רחבה של שקמים ברחוב ההמלך ג'ורג' כאשר השדרה ממוקמת באי תנועה וישנם שני זרועות של כביש משני צדדיה .

 לקבלת הצעת מחיר לגינון מלאו את הטופס ונחזור בהקדם

 

מקצב הפעילות של השקמה עומד בניגוד למקצב האקלים שלנו – עיקר הגידול, הצמיחה והפריחה חלים בחודשי הקיץ החמים והיבשים . יתר על כן – העצים שלנו אינם מבשילים זרעים ואינם מרבים מעצמם, משום  שהמאביקים הטבעיים חסרים אצלנו , וכתוצאה מכך הפירות המתפתחים על העצים הם ללא זרעים . כך עצי השקמה שלנו גדלו מיחורים או מענפים גדולים, שנשתלו באדמה והנם כצמחי תרבות לכל דבר.

ריבוי השקמים ברצועת החולות היא כמובן תוצאה של התנאים שמעניק בית גידול זה . גשמי החורף נאגרים מתחת לשכבת חול , על גבי שכבת חומר בלתי מחלחלת , בדרך זו מחפה החול על אפיק במים שבקרקע ומונעת יבושו המהיר בעונת הקיץ והצמחים הגדלים על החול נהנים ממי תהום קרובים בעונה החמה והיבשה .

הודות לכך נהנים גם עצי השקמה מאספקת מים בתקופת הצמיחה העיקרית שלהם ואינם זקוקים להשקיה. בהעדר רבייה עצמית של השקמה עצי השקמה גדלים בחולות רובם ככולם נשתלו בצורת יחורים או ענפים גדולים , בידי האדם.

נוסף לשתילתם של עצי השקמה ברצועת החולות , נשתלן לכל אורך הארץ אלפי עצי שקמה מהנגב בדרום ועד הגליל בצפון, בעיקר ניתן לראות הרבה עצי שקמה בקרבת בורות מי ותהומות , המצאות השקמים דווקא באזורים האלה מעידה שזו סביבה שאכן מתאימה לשקמים – ללא השקיה .

במבט ראשון שונה השקמה משאר מיני הפיקוסים הגדלים בג'ונגל , הסימן הראשון הבולט הוא , כמובן, מבנה התפרחות והפרחים שהוא משותף , בקווים כלליים , לכל המינים של סוג הפיקוס. השקמה מתפתחות התפרחות ( הפגות) לא בחיקי העלים הירוקים , כמו בפיקוס הדתי ובפיקוס השדרות , כי אם על ענפים מיוחדים קצרים , חסרי עלים ירוקים , היושבים על הגזע הראשי והענפים העיקריים . תופעה זו נקראת בשם " קאולופלוריה" , כאשר מדובר בפרחים , ו"קאולוקרפיה " בשלב של הבשלת הפירות, ( קאולום – ענף , גזע . קרפיוס- פרי ביוונית).

מבנה הפגה דומה לזה של הפיקוס הדתי , היא דו מינית ובאוצה פגה מצויים פרחים זכרים ונקביים. ההבדלים הם כמותיים בלבד. פגת השקמה גדולה יותר משל פגת הפיקוס הדתי ומספר הפרחים שבתוכה גדול יותר . הצלקות של הפרחים הנקביים דמויות גולה ולו חוטיות כמו הצלקות של הפיקוס הדתי.

האבקת הפיקוס מבוצעת על ידי צרעות קטנות ממשפחת " האגאונידים" אשר שלבי התפתחות הפגה דומות מאוד לשלבי התפתחות של כל מיני הפיקוס.

 

 

 

אך חשוב לציין כי צרעת הפיקוס הדתי אינה מאביקה את השקמה וצרעת השקמה אינה מאביקה את הדתי . פגות מאובקות אינן נושרות וכעבור תקופה מסוימת מבשילות הפגות לפירות עסיסיים גדולים למדי ( קוטרן מגיע לכדי 3 ס"מ) , נושאות זרעים פוריים, כמו בפיקוס הדתי גם פה מובטחת הבשלת זרעים בפרחים ארוכי עמוד הודות לצינור ההטלה הבינוני של הצרעה .

התכונות של השקמה המבדילות אותה באופן ברור מין הפיקוסים של הג'ונגל , קשורות בהבדלי בית הגידול. כפי שאפשר לצפות , אין האוויר היבש של בית הגידול בלב הסוואנה מתאים לפיתוחם של שורשי אוויר כלשהם , ואכן – אין מוצאים שורשים כאלה על עצי השקמה צעירים

או מבוגרים. ההבדל הבולט הוא במקום הנביטה של הזרעים והתפתחות הזרעים הצעירים.

הזרעים גדולים במקצת מאלה של פיקוס הדתי והם לא דביקים .  הם נובטים על האדמה בהגיעם למקום לח , ומפתחים צמחי קרקע טיפוסיים המשתרשים באדמה ללא שלב ביניים אפיפיטי. כתוצאה מהנביטה על הקרקע, חודרים השורשים של הצמחים הצעירים מיד אל תוך האדמה.

מן הראוי להזכיר עוד פרט אחד החשוב להבנת הנעשה בשקמה במולדתה וגם אצלנו . נוסף לצרעת " הצרטוסולן", המאביקה את הפגות בארץ מולדת השקמה , אנו מוצאים בפגות מינים נוספים של צרעות קטנטנות , שאינן לוקחות חלק בהאבקה , אין להם כיסים להעברת האבקה וחסרים להם האינסטינקטים הכרחיים לביצוע פעולת האבקה כל שהיא. מעניינת אותנו רק צרעה אחת אשר אורך חייה והתנהגותה דומים מאוד לשל " האגאונידים " – המאביקים הפעילים.

צרעה זו היא זרעת "הסיקופגה" הנמנת יחד עם משפחת " הטורימידים" שהיא משפחה הקרובה למשפחת ההאוגאונידים. מבנה הגוף של הסיקופגה מכשיר אותה לחדור לתוך הפגה השקמה . צורת הראש השטוח והנטייה לחדירה לתוך חללים צרים דומים לאלה של המאביקים , אף על פי כן , בהעדר כיסי אבקה על גוף הנקבה, אין היא מסוגלת להעביר אבקה דרך האוסטיאול לתוך הפגה ולגרום להאבקת הפרחים הנקביים.

הסיקופגה היא אפוא צרעה טפילית שאינה גומלת לפגות על מקום ההטלה והתפתחות הזחלים שהן מספקות לה . היחסים בין הצרעה והפגה אינם שיתוף פעולה הדדי , כמו אלה שבין הצרטוסולן לפגה.  מאחר והסיקופגה מסוגלת להטיל גם לתוך העליים ארוכי העמוד , מתעורר החשש כי צרעות אלו תטלנה לתוך אות העליים שלא נתפשו על ידי הצרטוסולן ועל ידי כך תמנע התפתחות צרעים באותם פגות .

דבר זה עלול להיות מסוכן מאוד לקיום שיתוף הפעולה של הפגה והצרטוסולן ולהישרדותם של העצים בעתיד. הקושי בא על פתרונו כתוצאה משילוב התכונות של כל המשתתפים בסימביוזה המורכבת של הפיקוס . כאשר נקבות הצרעים מטילות את ביציהן לתוך העליים שבפגה , לעולם לא תטלנה שתי ביצים או יותר לתוך עלי אחד, אילו קרה הדבר הייתה נשקפת סכנה לקיומם של הזחלים בגלל תזונה בלתי מספקת . ניתן לראות שבמהלך התפתחותם של צרעות הסיקופגה בפגות השקמה דומה מאוד לשל הצרטוסולן.

 

 

      

 

       פגות בוסר ירוקות                                            פגות בשלות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלבי התפתחות של פגת הפיקוס –

 

היחסים הין הפגה לצרעות הם סגוליים ביותר ולכל מין הפיקוסים ישנה צרעה המיוחדת רק לו.

ניתן להבחין בחמישה שלבים בהתפתחות של פגה בימיני הפיקוס , כל שלב משלבים אלו שונה במשכו ובפעילות הצרעים.

 

שלב א'-   ( שלב המוקדם של ההכנה לפריחה ). הפגות מופיעות בזוגות כבליטות קטנות בחיקי העלים. תחילה הם עטופות במספר חפים היושבים בבסיסן פי הפגה – האוסטיאול סגור וחתום על ידי קשקשיו ואינו נראה כלפי חוץ , בגלל חפי הבסיס המכסים עליו, גידול הפגה נעשה על ידי התחלקות תאים.

 

שלב ב' -  ( השלב הנקבי ) הפגה משתחררת מפינות החפים שבבסיסה והאוסטיאול מתגלה . קשקשי האוסטיאול מתרווחים במקצת וסדקים צרים מאוד נוצרים בניהם . באותו זמן מגיעים לבגרות פרחי הנקבה שבפגה וצלקות הסינסטיגמה מוכנות להאבקה . משום כך קרוי שלב זה "המקבל" . שלב זה הוא קצר יחסית . הפגה גדלה אך מעט על ידי גדילת תאים , אך באותו הזמן מתרחשים בתוכה תהליכים מסוימים בעלי חשיבות מכרעת להמשך קיומם של הפיקוס והצרעה . עתה עומדת הפגה לפני המאורע הגדול בחיה והוא – חדירת הצרעות לתוכה והטלת ביצים , כמובן אם מצויות הצרעות  המתאימות בסביבה . אכלוס הפגת על ידי הצרעות הכרחי להמשך הפעילות של הפגה והצרעות גם יחד. גילוי הפגות  המקבלות בשלב ב' על ידע נקבות הצרעה והחדירה לתוכן הם תהליך מורכב שמתאפשר הודות לתאום תכונות מדוקדק ביותר של שני המרכיבים , של הפגה והצרעה שלה.

איתור הפגות והמשיכה אליהן נעשים בודאי באמצעיים כימיים , הודות לחומרים מסוימים המופרשים החוצה מבעד לסדקי האוסטיאול , מיני הפיקוסים השונים מושכים אליהם רק את הצרעות המתאימות להם – אך ורק את הצרעות המתאימות להם.

 

שלב ג'-  ( השלב הבין פריחתי ) הוא שלב ההתפתחות העיקרי בחיי הפגה, כאשר מתפתחים בתוך שחלות הפרחים זחלי הצרעות לצדם של זרעי הפיקוס.

בשחלות, שנתפשו על ידי הצרעה , משמיד הזחל את העובר הפיקוס , הוא מתפתח במקומו ויוצר עפץ . כתוצאה מזאת מתפתחים זרעים תקינים רק באותן שחלות שהצרעה לא הטילה לתוכן . שלב התפתחות זה הוא הארוך ביותר במחזור החיים של הפגה ונמשך ארבעה שבועות ויותר . כל אותו זמן גדלה הפגה בהדרגה , אך נשארת ירוקה וקשה. פי הפגה אטום .

בתום שלב זה משלימים הזחלים את התבשלותם האחרונה , מתגלמים ומתקרבים להתבגרות.

 

 

 

 

 

 

 

שלב ד' -  ( השלב הזכרי ) בשלב זה מבשילים הפרחים הזכריים בפגה ומאבקיהם מתבקעים.

זכרי הצרעות מתבגרים תחילה ומגיחים לתוך מערת הפגה . בניגוד לנקבות המכונפות והזריזות , שצבען כהה ואיברי החוש שלהן מפותחים היטב , הזכרים, המבלים את כל תקופת פעילותם במערת הפגה הלחה והחשוכה , דומים יותר לזחלים מאשר לחרקים בוגרים. הם חסרי כנפיים , בעלי מחושים קצרים ועיניים קטנות או מנוונות כליל. לסתותיהם הגדולות והחזקות המאפשרות להם לבצע את תפקידיהם האחרים. של ניקוב העפצים ודופן הפגה.

עם צאתם למערת הפגה הם מגלים את העפצים ( אלה הם פרחי הזרעים שבהם התפתחו הזרעים, ולחלקם יש עלים  קצרים והם נקראים – " פרחים עפצים"  בתוכם מתפתחים זחלים של חרקים מאביקי הפיקוס ) המכילים נקבות , נוקבים אותם ומפרים את הנקבות , בהכניסם את בטנם הצרה והארוכה דרך הנקב פנימה . רק לאחר מכן מרחיבות הנקבות את נקבי ההזדווגות שבעפץ ומגיחות את מערת הפגה. בעברן על יד המאביקים הפתוחים הן טוענות על גופן אברה מתוך המאביקים הבשלים ומשתחררות מתוך הפגה דרך הנקבים אשר נפצו על ידי הזכרים בדופן הפגה החוצה . עתה מוכנות הנקבות לחדור לתוך הפגות הצעירות על ידי הזכרים בדופן הפגה החוצה . עתה מוכנות הנקבות לחדור לתוך ה]פגות הצעירות , מקבלות בשלב ב' , ולהתחלת המחזור מחדש , והזכרים נותרים בתוך הפגה ומתים שם.

 

שלב ה' -  ( שלב הבשלת הפרי) לאחר הנקבות , בתום השלב הזכרי , הפגה מבשילה במהירות – גדלה , מתרככת , מתנתקת ומקבלת את צבעה הבשל , פירותיהם של מיני הפיקוס הנפוצים באמצעות עטלפים הם בעלי צבע ירוק זית – ויש להם ריח תסיסה מיוחד. עם הבשלת הפירות מבשילים גם הזרעים שבתוכם , בתוך השחלות שהואבקו אך לא אכלסו על ידי צרעות .

 

 

 

 

 

 

 

 

לקבלת מחיר התקשר לתומר 0503585051